שמח להיות שותף בפרסום של מאמר חדש באנגלית בכתב עת בינלאומי- Frontiers. השתמשנו בשיטות פסיכולוגיות שנפוצות יותר בספורט ההישגי כדי לסייע לאנשים שאינם מתאמנים באופן סדיר להגביר את ההתמדה שלהם באימון הגופני.
המחקר נערך במשך של 14 שבועות וכלל 94 משתתפים בעלי כושר גופני ברמה נמוכה ושאינם מתמידים כלל באימונים.
המשתתפים חולקו ל-3 קבוצות: 1. קבוצה שהתאמנה במשך שמונה מפגשים בשיטות לטיפוח המוטיבציה הפנימית, קבלה של תחושות ורגשות והטמעת כיווני חיים ביומיום. קבוצה זו גם נעזרה בתרגול ויישום מיומנויות מיינדפולנס מחוץ לשעות המפגשים, 2. הקבוצה השנייה נחשפה במשך שמונה מפגשים לחומרים שמסבירים כיצד להתאמן ולשמר אורח חיים בריא, ו-3. קבוצת ביקורת שלא עשתה דבר, ולמעשה שימשה רק לשם קבוצת השוואה.
בתום המחקר נמצא שהקבוצה הראשונה הראתה הבדל משמעותי ביחס לקבוצות האחרות במוטיבציה לאימון גופני ובכמות גבוהה יותר של ביצוע אימונים בעלי עצימות גבוהה. אחד ההסברים שניתנו לתופעה הוא שהאימון למוטיבציה הפנימית הגביר את תחושת הבחירה ואת היכולת להתמודד עם אתגרים.
ייתכן ואותן טכניקות סייעו גם להתאוששות פסיכולוגיות ופיזית מיטבית, כך שאותם משתתפים היו יכולים לשאת עומס רב יותר של אימונים הנחשבים לאינטנסיביים.
לסיכום, יש פה אינדיקציה ששיטות מדעיות מהפסיכולוגיה של הספורט והאימון הגופני משפרות ביצועים גם בקרב אוכלוסיות שאינן מתאמנות. המחקר החל באפריל 2020 עם מגיפת הקורונה והמשיך דרך אפלקיציית Zoom, כך שהתוצאות גם מעידות שמשתתפי הקבוצה ה-1 דווקא שיפרו את איכות הפעילות הגופנית שלהם דווקא בזמנים של אי-ודאות ומצוקה.
Comments